<h1>ראבי"ה סימן רע"ו</h1>
<h2>דף קכט.</h2>
הלכות הקזה. עושין מדורה בשבת לחיה [או] למי שהקיז דם ונצטנן ואפילו בתקופת תמוז. ומבקעים אפילו כלי עץ חשובים, דבל תשחית דגופה עדיף. אמר רב לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו הקיז דם ואין לו מה יאכל ימכור מנעלים שברגליו ויספיק מהם צרכי סעודה, ואלו הם בשר ויין הרבה, [שהם מחממין]. אבל בשר עוף לא יאכל, כדאמרינן בפרק בתרא דמעילה [כ' ע"ב] ובנדרים [נ"ד ע"ב] אמר שמואל דמסובר דאכל ציפורא פרח ליביה כציפורא, ותניא התם אין מקיזין דם לא על הדגים ולא על העופות ולא על בשר מליח. ואמרינן התם דעופות בשלוקין שפיר דמי, אבל דגים אפילו בשלקא לא. ואמרינן בפרק כיצד מברכין [ברכות מ"ד ע"ב] כל ירק מוריק, אמר רבי יצחק בסעודה ראשונה של הקזת דם. ו'ח'ג'ב'ש' קשים לו [אז] לאכול, כדאמרינן בפרק שני דעבודה זרה [כ"ט ע"א] ודוקא ביצה הקשה, אבל הרכה משיבה הנפש, כדאמרינן [בברכות בסוף פרק כיצד מברכין] [מ"ד ע"ב] כל שהיא כביצה ביצה טובה הימנו כי אתא רב דימי אמר טבא ביעתא מגולגלתא משיתא מטויתא. ונראה לי (ר') שטווה כדי שתהיה קשה. ודכוותיה אמרינן בפרק [שני] דעבודה זרה [כ"ט ע"א] דביצה צלויה מחזרת את החולה לחוליו. וגם יש שמחלקים בין צלויה למבושלת. ואמרינן בשילהי בכל מערבין [עירובין מ"א ע"א] הביאו לו ביצה מגולגלת בלא מלח וגמעה ולא מפני שתאב לה, פירוש מרוב חלשות התענית, אלא כדי להראות את ההלכה לתלמידיו, אל[מ]א שדרך החלשנים לגומעם. וכן עמא דבר. וגרסינן בפרק שני דעבודה זרה [כ"ט ע"א] [שני לדג דם] שני לדם דג שלישי לדם מרחץ. ויש מפרשים סעודה שנייה, ולא נהירא, וקשים לו, כדאמרינן במעילה [כ' ע"ב] ובנדרים [נ"ד ע"ב] הכא ביומא דהקזה עסקינן דלא אכיל דגים. וצריך להזהר מזיקא. וזמן הקזה כל שלשים יום בין הפרקים ימעט, פירוש בן [ארבעים שנה] ימעט מחודש [לשני] חדשים ושוב בין הפרקים היינו בן ששים ימעט ושלש פעמים בשנה יקיז. חד בשבתא וברביעי ובששי מעלי, שלישי מסוכן, וכן בשני וחמישי, אם לא למי שיש לו זכות אבות. אבל במעלי יומא טבא [אין מקיזין], דגזירה משום מעלי יומא דעצרת דנפיק בה זיקא ושמיה טבוח. אבל יום הושענא רבה אינו בכלל, וכן ערב יום טוב אחרון דפסח. וכן נהגו שאין מקיזין בין פסח לל"ג בעומר, מפני ששלטה מגפה בתלמידי רבי עקיבא. וכן בתמוז ואלול ושבט לא, וסימן ז'ל'ט. וטעם ברור לא שמעתי. [קכ"ט ע"ב] אמר שמואל אכל חטה והקיז דם לא הקיז אלא לאותה חטה והני מילי לרפואה אבל לאקולי מיקיל ואמר שמואל [המקיז דם] שתיה לאלתר אכילה עד חצי מיל. וגרסינן בפרק אין מעמידין [ע"ז כ"ח ע"ב] כאב עינא וסיבורא ודאתי עליה אישתא כולהו דבי בני סכנתא [חלא] לסיבורי [ומוניני] לתעניתא וחילופא סכנתא תחלי וסיבורי סכנתא. ומיהו בשני לדם אפילו מוניני מעלי, וכל שכן דגים גדולים. וגרסינן בפרק מי שאחזו [גיטין ס"ז ע"ב] אמר אביי אמרה לי אם לשמשא בת יומא כוזא דחמרא בת תרי יומי סיבורי. תנו רבנן [גיטין ע' ע"א] הקיז דם ושימש הויין ליה בנים ויתקין הקיזו שניהם ושימשו הויין ליה בנים בעלי ראתן, אמר רב פפא לא אמרן אלא דלא טעים מידי אבל טעים מידי לית לן בה. ויתקין פירוש חלשים. והשמש טוב לישון בו אז, מפני החימום, דהא דמסיק ולא היא לא מפני שרע לו, אלא שלא היה מעשה כן. ומי שהקיז לא יקום לאלתר ממקומו, כי זה אחד מן הדברים שקרובים למיתה יותר מן החיים, פירוש קרובים לרעה מן הטובה. רב ושמואל דאמרי תרווייהו האי מאן דעביד מילתא ליטעום מידי והדר ליפוק ואי לא טעים מידי אי פגע בשכבא ירקא אפיה אי פגע במאן דקטיל נפשא מית אי פגע בדבר אחר קשה לדבר אחר. אמר שמואל ארבע דהוי ארבע ארבע דהוי ארבעה עשר ארבע [דהוי עשרים וארבעה ארבע] דליכא ארבעה בתריה כלהו סכנתא [ראש חודש ושיני לו חולשא שלישי לו סכנתא]. וכל המקיל בסעודת הקזה מקילין לו מזונותיו מן השמים. גרסינן בפרק מי שאחזו [גיטין ע' ע"א] תנו רבנן ששה דברים העושה אותן מיד מת ואילו הן הבא מן הדרך ונתייגע הקיז דם ונכנס לבית המרחץ שתה ונשתכר ו(ה)ישן על גבי קרקע ושימש מטתו, ואמר רבי יוחנן והוא שעשאן כסדרן [אמר אביי כסדרן מת] שלא כסדרן חלש איני והא מעורת עבדה ליה לעבדה תלת מנייהו ומית ההוא כחוש הוה. ואמרינן התם [שהקזת דם] רובו קשה ומיעוטו יפה.
<h2>דף קכט:</h2>
והקזת דם למטה מן הבצים יפה לזרע. יומא דש[פ]מי פירש רבינו חננאל שאין נוטל(ין) שכר המגלח בשפה, אלא הם בכלל גילוח הראש, אף בכלל שכר [הקזת] דם בקרנים נכללות. ומאה קרני גדיים. ובהדי מילי דהקזה מתני להך.
